את העבודה במים פגשתי לפני כ 20 שנים, דרך חברה שהיתה אז בתחילת דרכה עם הווטסו.
אני הייתי בתחילת המסע הפנימי שלי, רגע לפני שעזבתי את ישראל.
היא אמרה לי בואי, אקח אותך, תחווי קצת, אבל אני חששתי. כל נושא החיבור שלי עם הגוף עוד היה ממש בחיתוליו, גם החיבור ביני לבין עצמי היה עוד בוסר. ישבתי בצד והסתכלתי. הסתכלתי בערגה. רציתי מאוד להיכנס אבל לא הייתי מסוגלת…
לא יכולתי עדיין לאפשר לעצמי להתמסר ובטח לא שמישהו אחר יקח אותי ככה בכזאת אינטימיות.
בקרבת המקום שבו חייתי בהודו, היו בריכות – מעיינות חמים(מניקאראן). כל שבוע היינו עולים לטבילה. השתכשכות במים החמים היתה נעימה משחררת. מרעננת כל פעם מחדש את הנשמה.
עם חברי הייתי משחקת במים, מציפה ככה בפשטות, מערבבת קצת בעדינות נשימות-שהיו חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי, לא משהו רציני, יחד עם זאת זה היה חזק. נוגע. זה הרגיש שיש שם משהו.
משהו טוב.
בצעדים קטנים, מרגע לרגע נפתחתי אליהם. אל המים.
אחרי 4 שנים בהודו, חזרתי לישראל, מסיבוב דאוורות(מסעות) בעולם. כאשר העבודה העיקרית שהתמקדתי בה, הייתה אז נשימה מעגלית – פלסיישן.
חזרתי מטפלת, מחוברת על גג העולם עם כובע ההארה על ראשי…
ואמנם, הנחיתה הייתה קשה. הרגשתי שאני חייבת ריפוי, תמיכה. להסתנכרן מחדש למה שקורה כאן,
להסתנכרן עם עצמי, ובלי לחשוב יותר מידי, נזכרתי במים.
לקחתי את עצמי לטיפול במים. וואטסו.
כשהיא,המטפלת שלי הורידה אותי אל הקיר, נפרדה ממני בעדינות בסוף הסשן, והשאירה אותי נחה על דופן הבריכה, מתעוררת חזרה אל העולם בדחיסותו, הייתי המומה.
זה היה מיינד בלואינג – כמו שאומרים.mind blowing
מי זאת הייתה שם? מה זה היה.
ווואוו אחד גדול. שנים של מדיטציות ועבודה רוחני, והנה, ברגע אחד, מבלי להתכוון שוב חזרתי הביתה.
הטיפול הזה, הראשון שקיבלתי, מוטבע בתוכי עד היום. כמו שכל דבר משמעותי שאנו חווים בחיינו מוטבע בגופינו, בין אם אנו מודעים לכך או לא….ככה גם טיפול אחד יחיד ומיוחד נטוע בתוכי עמוק.
זמן עבר, עוד מסעות, התמקדות והתמקצעות בעבודת הנשימה, עד שלא היה מנוס, הכובע ירד אט אט והמים קראו לי אליהם, ובלומדי אותם, ראיתי איך האש שבתוכי מתעוררת, והסוד הכל כך לא סודי נגלה אלי.
סוד הקסם הפשוט של המים. ברגע שמצאתי את הכלי הזה, הכל כך פשוט, ידעתי שזהו.
מצאתי את הדבר שאיתו אני רוצה לעבוד ואותו אני רוצה לרקוד עם העולם, מתוך עונג, פשטות וחוסר מאמץ. האש שבתוכי ביעבעה, פרצה החוצה במלוא עוצמתה, הנחתי לרגע בצד את עבודת הנשימות וצללתי אל המצולות.
